BY RANDALL BUTH
The land of Israel offers new opportunities and can change Christian expectations for Hebrew learning. Literature is a weave of culture and language. Christian academic programs need to ensure a high level of Hebrew at the end of the day. An investment of six months or more should actively build toward internalization of the language: being able to listen to readings at the rate of speech, able to think in the language, able to work within the language. The following parable uses a hypothetical program in France in order to show what should be avoided. If the following is true of Moliere and France, how much more Isaiah and Israel?
מָשָׁל. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה
וַיְהִי יוֹם מִיָּמִים
וַיָּבוֹאוּ תַּלְמִידִים מֵאָמֶרִיקָה
וַיַּגִּיעוּ אֵל־פָּרִיס בִּירַת צָֽרְפַת
לְמַעַן יִלְמְדוּ עַל מוֹלִיאֵיר וּבוֹלְטֵיר
הֵם כִּבְּדוּ אֶת־הַסּוֹפְרִים הָאֵלֶּה מְאֹד.
וַיֵּלְכוּ אֶל־הַמְּקוֹמוֹת
אֲשֶׁר בָּם נֶּעֶרְכוּ הַמַּעֲרָכוֹת הַגְּדוֹלוֹת
בֵּין מַלְכֵי צָרְפַת לְבֵין מְלָכִים אֲחֵרִים.
וַיִּשְׁמְעוּ עַל חַיֵּי בְנֵי אָדָם בְּעֵת מוֹלִיאֵיר וּבוֹלְטֵיר.
וְהַתַּלְמִידִים הָאֵלֶּה שָׂמְחוּ מְאֹד בַּשָׁנָה הַהִיא
כַּאֲשֶׁר יִרְאוּ בָתִּים עַתִּיקִים
וְלָמְדוּ עַל יְבוּל הָאָרֶץ.
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
וַתִּתַּמְנָה תוֹרוֹתֵיהֶם
וַיִּשְׁאַל תַּלְמִיד אֶחָד לֵאמֹר
"זֶה שְׁנָתַיִם וְלאֹ הַחִלּוֹנוּ לְדַבֵּר בִּשְׂפַת הָאָרֶץ.
כַּאֲשֶׁר נָשׁוּב אֶל אָמֶרִיקָה
לאֹ נוּכַל לִקְרוֹא מוֹלִיאֵיר וּבוֹלְטֵיר לְפִי שְׂפָתָם כִּלְשׁוֹנָם.
הָעֵת חָלְפָה וְלאֹ נוּכַל לְהַקְשִׁיב אֶל־דִּבְרֵי הַסּוֹפְרִים.
מַה־נַּגִּידָה לַתַּלְמִידִים הַבָּאִים וְאֵיךְ נִיעָצֵם?
הֵם אוֹהֲבִים מוֹלִיאֵיר וּבוֹלְטֵיר
וְחָפְצוּ לִשְׁמוֹעַ וּלְהָבִין אֶת סִפְרֵיהֶם.
הֲיֵשׁ דֶּרֶךְ לִרְאֹת אֶת הַמְּקוֹמוֹת וְגַם לִלְמוֹד אֶת הַלָּשׁוֹן עַל בֻּרְיָהּ?"
וְעַתָּה, מַה־דַּעַתְכֶם, הַמַּאֲזִינִים?
זאֹת לאֹ בַשָּׁמַיִם לֵאמֹר
מִי יַעֲלֶה לָנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָנוּ?
הַדָּבָר קָרוֹב לָנוּ
וְהִשִֹּיגָה יָדֵנוּ אִם נְבַקְשֶׁנּוּ בְּכָל־לִבֵּנוּ.
נעשה ונשמע
וַיָּבוֹאוּ תַּלְמִידִים מֵאָמֶרִיקָה
וַיַּגִּיעוּ אֵל־פָּרִיס בִּירַת צָֽרְפַת
לְמַעַן יִלְמְדוּ עַל מוֹלִיאֵיר וּבוֹלְטֵיר
הֵם כִּבְּדוּ אֶת־הַסּוֹפְרִים הָאֵלֶּה מְאֹד.
וַיֵּלְכוּ אֶל־הַמְּקוֹמוֹת
אֲשֶׁר בָּם נֶּעֶרְכוּ הַמַּעֲרָכוֹת הַגְּדוֹלוֹת
בֵּין מַלְכֵי צָרְפַת לְבֵין מְלָכִים אֲחֵרִים.
וַיִּשְׁמְעוּ עַל חַיֵּי בְנֵי אָדָם בְּעֵת מוֹלִיאֵיר וּבוֹלְטֵיר.
וְהַתַּלְמִידִים הָאֵלֶּה שָׂמְחוּ מְאֹד בַּשָׁנָה הַהִיא
כַּאֲשֶׁר יִרְאוּ בָתִּים עַתִּיקִים
וְלָמְדוּ עַל יְבוּל הָאָרֶץ.
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
וַתִּתַּמְנָה תוֹרוֹתֵיהֶם
וַיִּשְׁאַל תַּלְמִיד אֶחָד לֵאמֹר
"זֶה שְׁנָתַיִם וְלאֹ הַחִלּוֹנוּ לְדַבֵּר בִּשְׂפַת הָאָרֶץ.
כַּאֲשֶׁר נָשׁוּב אֶל אָמֶרִיקָה
לאֹ נוּכַל לִקְרוֹא מוֹלִיאֵיר וּבוֹלְטֵיר לְפִי שְׂפָתָם כִּלְשׁוֹנָם.
הָעֵת חָלְפָה וְלאֹ נוּכַל לְהַקְשִׁיב אֶל־דִּבְרֵי הַסּוֹפְרִים.
מַה־נַּגִּידָה לַתַּלְמִידִים הַבָּאִים וְאֵיךְ נִיעָצֵם?
הֵם אוֹהֲבִים מוֹלִיאֵיר וּבוֹלְטֵיר
וְחָפְצוּ לִשְׁמוֹעַ וּלְהָבִין אֶת סִפְרֵיהֶם.
הֲיֵשׁ דֶּרֶךְ לִרְאֹת אֶת הַמְּקוֹמוֹת וְגַם לִלְמוֹד אֶת הַלָּשׁוֹן עַל בֻּרְיָהּ?"
וְעַתָּה, מַה־דַּעַתְכֶם, הַמַּאֲזִינִים?
זאֹת לאֹ בַשָּׁמַיִם לֵאמֹר
מִי יַעֲלֶה לָנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָנוּ?
הַדָּבָר קָרוֹב לָנוּ
וְהִשִֹּיגָה יָדֵנוּ אִם נְבַקְשֶׁנּוּ בְּכָל־לִבֵּנוּ.
נעשה ונשמע
(NB: written Qumranesque, with the flexibility of wider vocabulary in late Second Temple literary Hebrew and with pretensions to First Temple Hebrew in structure. Vowels, punctuation, and formatting added for modern readers.) At issue: how should Christian programs make use of Israel? Is it enough to see the sites and study the history and archaeology in English or French?
No comments:
Post a Comment